ריילינגר נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעות לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו, מסוג סובארו, בתאונה מיום 04.09.09. לטענת התובע, התאונה ארעה עקב אשמה הבלעדי של הנתבעת 2, ועל כן, הנתבעות חייבות לפצות בגין הנזקים שנגרמו לו.

על פי כתב התביעה, התובע נסע ברכבו בכפר יהושע והתכוון לפנות שמאלה בתוך הכפר. התובע לא ידע את מקום הפניה, נסע במהירות איטית ואותת שמאלה. כשמצא את מקום הפניה פנה שמאלה. מאחוריו הגיח רכב ג'יפ שנסע במהירות גבוהה ופגע ברכב התובע בכנף השמאלית אחורית. מעוצמת הפגיעה, רכבו של התובע הועף בתנועה סיבובית של כ- 180 מעלות.

הנתבעות כפרו בנסיבות התאונה הנטענות על ידי התובע ובנזקים הנטענים על ידו.

בדיון בפניי שמעתי הן את התובע והן את הנתבעת 2. ייאמר מיד, כי עדותה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") יצרה עליי רושם אמין ומהימן ביותר, להבדיל מעדותו של התובע שהייתה עדות מגמתית, ובלתי משכנעת.

בעדותו בפניי התובע העיד, כי למיטב זכרונו, הפגיעה בג'יפ של הנתבעת הייתה בצד שמאל קדמי. לאחר מכן, ולכשנתבקש התובע להדגים את אירוע התאונה, הוא לא ידע להסביר באיזה צד רכבה של הנתבעת נפגע (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 2 ו- 3). כשהתובע אומת עם העובדה כי רכב הג'יפ נפגע בצידו בדופן הימנית, התובע טען, כי הדבר לא משנה לו כלל וכלל. מה שמעניין אותו, שהוא נסע לפי החוקים (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 6-10 ושורות 15-19). למותר לציין, כי בתחילת עדותו, התובע בעצמו העיד, כי אין ביכולתו לומר אם הוא הסתכל גם במראה הקדמית וגם במראה הצדדית (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 28-29).

לא זו אף זו: הנתבע לא היה לבדו ברכבו במועד התאונה. בתו נסעה איתו. התובע נמנע מלזמנה למתן עדותה מבלי להצביע על סיבה סבירה שיש בה כדי להצדיק הימנעותו מלזמנה לדין, והדבר פועל לרעתו.

מנגד, בעדותה בפניי הנתבעת העידה, כי נסעה עם הג'יפ במהירות לא גבוהה. במהלך הנסיעה, הנתבעת ראתה כי התובע מחפש את דרכו. פעם מאותת שמאלה ופעם מאותת ימינה. בשלב מסוים, התובע אותת ימינה וכמעט חנה בצד למרות שאין מפרצי חניה. הנתבעת סברה שהתובע חונה ואז המשיכה בנסיעתה משראתה כי הכביש פנוי. הנתבעת נאלצה לסטות מעט לצד שמאל על מנת לעבור את רכבו של התובע שעמד מעט מימין לנתיב נסיעתה, ולפתע, התובע סטה שמאלה ללא איתות ושני הרכבים התנגשו. רכבה של הנתבעת נפגע בדופן הימנית קדמית, בעוד שרכבו של התובע נפגע בדופן השמאלית אחורית.

כאמור לעיל, עדותה של הנתבעת יצרה עלי רושם אמין ביותר. עדותה של הנתבעת הגיונית יותר ומתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבים המעורבים בתאונה. לא זו אף זו: עדותה של הנתבעת נתמכה בעדותו של התובע בעצמו, שלא שלל כי חיפש את דרכו, ושלא ידע אם הסתכל במראה הצדדית או הקדמית לפני פנייתו שמאלה. עדותו של התובע אינה מתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבים. מה עוד, שהתובע נמנע מזימון בתו לתמיכה בגרסתו, דבר הפועל לרעתו.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך של 400 ₪.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"א, 02 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: